Apr 810 min read
Feb 21 min read
Feb 22 min read

"אתה נראה לי כמו איש אבוד, כהן. היית רוצה להפסיק להרגיש אבוד?"
"אני אבוד מדי בשביל להתייאש עכשיו", אמרתי
לני כהן לא היה אמור למות בגיל 25, אבל טעות קוסמית שולחת אותו היישר לגיהנום – מתקן סגור עם פלורסנטים מרצדים, מנהלים שמשוכנעים שהם אלים, ובירוקרטיה אינסופית שגורמת לו לרצות למות. שוב.
במסדרונות ללא מוצא הוא מגלה שהאדם שהיה אמור להיהרג בתאונה – נהג מונית בשם מוטי מוריס – חי כעת על חשבונו. בניסיון נואש לחזור לחיים, לני מגיש ערעור על המוות שלו ומקווה שמישהו במנגנון האדיש הזה בכלל יפתח את התיק.
בזמן שהוא ממתין להכרעה, כל הגבולות מיטשטשים: טיפוסים אקסצנטריים מנסים לתמרן אותו, קולות מהדהדים בתוך הראש שלו, זיכרונות נפתחים כאילו מישהו מדפדף בו מבפנים, וניסוי אכזרי במציאות מקבילה מאיים לפרק אותו סופית.
ובתוך האבסורד הזה מנקרת שאלה אחת: מה אם הגיהנום הוא לא מקום – אלא מצב צבירה?
תסמונת מרקוס מורוס הוא מסע פרוע במבוך מתעתע שבו השטן הוא CEO, העינוי הוא השגרה, והמוות הוא רק ההקדמה.
הייתי בדרך לחברה שלי, קרן, עסוק בענייניי הטריוויאליים והבלתי מהותיים, שקוע במסך שלי במושב האחורי, כל החיים המזוינים לפניי, כשמונית המרצדס נכנסה אל הצומת. לא שמתי לב לעולם שבחוץ עד ששמעתי את הצופרים ואת החריקות ואת הצעקה של הנהג והסתנוורתי מהאורות של משאית הקירור הקטנה שטסה לעברי בלילה הרטוב כמו טיל שיוט ממעמקי הגיהנום. אומרים שתזמון זה הכל בחיים. השעון בקבינה הראה 21:29, ועל הדשבורד ישב בולדוג סולארי מהנהן עם עיניים ריקות והלשון בחוץ. הכל קרה בתוך שניות. השמשה הקדמית התנפצה, וחתיכת זכוכית מהמרצדס ננעצה בראש שלי. הסוף.
.png)

מה קורה כשהצ'אט מפסיק לענות כמו רובוט שעבר קורס לכתיבה שיווקית – ומשחרר את הנצרה?
עדכון גרסה שאי אפשר להציג באף ישיבת הנהלה >> לקריאה והורדה
מבוסס על סיפור אמיתי ותודעה מלאכותית