"The dreamer is a madman awake"
— SIGMUND FREUD
[ שדה חובה ]
"סטנלי צחק. הוא היה כל כך זקן שנראה שכאב לו פיזית לצחוק, כאילו הלסתות שלו עמדו להתפרק ממאמץ. אף פעם לא ראיתי את עצמי בתור זקן, חשבתי שאעדיף למות לפני זה. שהפקטור החשוב הוא לא תוחלת החיים אלא הסטופר של הזמן האיכותי, זה שיש לך עד שהגוף, המוח והנפש שלך מובסים על ידי הזקנה, המחלות, החרטות והרחמים העצמיים. כמה זמן יש לך עד שתגיד זהו, אני נכנע, רק תנו לי כיסא נדנדה".
"שם" זה הרגע שבו אתה מבין
שהאוטומט עובד,
אבל אתה רוצה יותר מהחיים האלה
ממה שהוא יודע לתת.
אין "רק עוד רגע",
אין כפתור "דלג".
זה פשוט המקום שבו אתה לא יכול להמשיך כרגיל.
שם זה המקום שבו אתה מפסיק להסתתר
מאחורי מה שמקובל,
מאחורי מה שמוכר.
שם יכול להיות מקום לא נוח –
כמו מכירה מדלת לדלת,
בעולם שבו אף אחד לא בבית.
שם, בלי הצהרות ובלי אידיאולוגיה,
אתה פשוט מי שאתה.
קוראים לי גיא אורי צדיק, וכאן אני אמור לספר לכם מתי נולדתי, איפה גדלתי, באיזה כלי תקשורת עבדתי, מה התחביבים שלי ומה אני עושה בשביל להתפרנס, ולקנח באיזה משפט שיכול להתאים ללינקדאין.
רק מלהקליד את כל זה אני כמעט נרדם.
העניין שלי בכתיבה הוא המתח שבין הפשוט והמורכב, בין הטריוויאלי לבלתי מוגדר, בין צלילות לשגעון, בין האדם למערכות המשובשות שמקיפות אותו.
אלה המקומות בהם מתחילים כל הסיפורים.